גזר דין בתיק ת"ד 7385-03-12

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של אי שמירת רווח, נהיגה רשלנית, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, אי עצירת רכב במקום התאונה, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה ואי מסירת פרטים לנפגע בתאונה.

עפ"י עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, בתאריך 29.6.11, סמוך לשעה 02:45, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג הונדה, בשד' טרומפלדור בחיפה. באותה עת, נסע לפניו אופנוע, אשר האט את מהירות נסיעתו. הנאשם לא שמר על רווח מתאים, בלם באיחור, והתנגש עם חלקה הקדמי של ההונדה בחלקו האחורי של האופנוע. כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו נהג האופנוע, וכן נגרם נזק לרכבים המעורבים.

הנאשם, בהיותו מודע לעובדה כי היה מעורב בתאונת דרכים, המשיך בנסיעה, מבלי לוודא תוצאות התאונה, מבלי למסור פרטים לבעל הרכב השני, ומבלי להגיש לו עזרה.

הנאשם יליד 1985, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2005, לחובתו 2 הרשעות מסוג ברירת משפט.

העבירות אותן עבר הנאשם הן עבירות חמורות ביותר. מדובר בנאשם אשר פגע ברוכב אופנוע, והפקיר אותו לגורלו, מבלי שמסר לו פרטים כלשהם, ומבלי שניסה לברר את שלומו של רוכב האופנוע. חובתו של כל נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נפגע אדם אחר, לעצור את הרכב במקום התאונה, או קרוב אליו ככל האפשר, לא להזיזו ממקומו, ולהזעיק את כוחות ההצלה. הנאשם חטא בכל אלה, ונמלט מהמקום.

הפסיקה חזרה ושנתה, כי כאשר נהג מתנהג התנהגות כזאת, יש להוקיעה, ולהלמה בעונש מוחשי, מרתיע וקשה, על מנת להדביר התנהגות חסרת מוסר זו, של נהגים הפוגעים ובורחים, ומפקירים את קורבנותיהם לגורלם.

בנסיבות אלה, מן הראוי היה להחמיר בעונשו של הנאשם החמרה של ממש עפ"י עקרון ההלימה שהוא העקרון המנחה בענישה.

עם זאת, המאשימה לא עתרה לעונש של מאסר בפועל. בנוסף, מסתבר, כי לנאשם שבפניי נסיבות אישיות ומיוחדות כפי שיפורט להלן.

מדובר בבחור צעיר, אשר אושפז בביה"ח לחולי-נפש בשנים האחרונות, עקב בעיות נפשיות שונות. מהחומר הרפואי שהוצג בפניי עולה, כי הייתה החרפה במחלה ממנה סובל הנאשם, על רקע חוסר איזון תקופתי. לדעת הרופאים, הוא היה זקוק להשגחה וליווי רוב שעות היממה, נצפתה הדרדרות משמעותית לפני מספר שנים, ורק בעקבות טיפול רפואי אינטנסיבי, ואיזון תרופתי חל שיפור במצבו הרפואי של הנאשם.

בעקבות מצבו הרפואי של הנאשם, שלל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים את רישיונו מיום התאונה ועד לחודש דצמבר 2012.

נראה, אם כן, כי מדובר במקרה שבו יש הצדקה לחרוג מהעונש, שלו היה ראוי הנאשם, לולא היה מצבו האישי, נפשי, כה חמור.

לעת הזאת, מתבשר ביהמ"ש, כי המכון לבטיחות בדרכים בחן ובדק את מצבו הרפואי של הנאשם, ובהחלטה מיום 10.12.12, קובע המכון כי הנאשם נמצא כשיר לנהיגה.

למרות הנסיבות אותן פירטתי לעיל, שלאורן אין להחמיר בעונשו של הנאשם בכל הנוגע להטלת עונשי מאסר, אין פירוש הדבר שאין להלום את מעשיו בענישה ראויה. שכן, בסופו של דבר, מדובר בהתנהגות מופקרת, רוכב האופנוע יכל לדמם למוות במקום ואין איש יודע. בית המשפט לא יכול להשלים עם התנהגות כזאת ויש להעביר מסר ברור לציבור הנהגים ולנאשם עצמו כי המענה השיפוטי להתנהגות כזאת יהיה בעונש חמור, וכל זאת בכפוף לנסיבות האישות של הנאשם אותן פירטתי שבהן חייב בית המשפט להתחשב.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, בין היתר, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שפירטתי לעיל, את עברו התעבורתי הקל, את החומרה המתחייבת בגין העבירות הללו, את מדיניות הענישה הנוהגת, את העובדה שהיה פסול ע"י המרב"ד, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים בניכוי חודשיים פסילה מנהלית.

2.         אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 חודשים.

3.         אני דן את הנאשם למאסר של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה ו/או עבירה לפי תקנה 145 ו-146 לתקנות התעבורה ו/או לא יעבור עבירה של נהיגה רשלנית, שתגרום נזק לרכוש וחבלה לגוף ו/או נהיגה בזמן פסילה.

4.         אני דן את הנאשם לקנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים רצופים, פיגור בתשלום יעמיד מלוא הקנס לפירעון מידי.